פבר' 11 2010
מה בין הנשיא ברק אובמה, סנטור בראון ורומי?
מה לדעתכם מקשר בין הנשיא ברק אובמה, הסנטור בראון ממסצ’וסטס ורומי? יכול להיות שגם מוסיקת Country אבל בעיקר שיווק רב ערוצי. נגמרו הזמנים שבהם מועמד לנשיאות, לסנאט, או לכל תפקיד ציבורי אחר יעסוק אך ורק בגיוס תומכים וכספים בעזרת הדבקת פוסטרים בחוצות הערים, ושליחת מעטפות מבוילות לתומכים פוטנציאליים. המועמד ו/או עוזריו חייבים "לחיות" באינטרנט כדי לנצל את הרב ערוציות הקיימת בה ולפנות לכלל הבוחרים הפוטנציאליים באמצעות מגוון ערוצים. גם חברות המעוניינות למכור את מרכולתן חייבות להתקדם לכיוון הזה, אחרת תמצאנה את עצמן מחוץ למרוץ – You are either in or out.
אז איך עושים את זה?
בסתיו של 2008 היו לאובמה 93,000 עוקבים בטוויטר בעוד שלהילרי קלינטון היו 5,000. זאת ועוד, אובמה עקב אחרי 96,000 בעוד שהילרי לא עקבה אחרי אף אחד… המועמד השלישי ג’ון מק-קיין לא היה נוכח כלל ברשתות החברתיות.
במסצ’וסטס, המועמדת של הדמוקרטים, שהובילה במרוץ, בודאי חשבה שרשתות חברתיות הן לילדים או שהן תופעה חולפת. גם בבחירות אלה, צבר המועמד הנגדי (הסנטור בראון) הרבה עוקבים והוא גם עקב אחרי רבים. אך ב-2009 מי שגרם למהפכה הייתה דווקא הרשת החברתית פייסבוק. באותה שנה הצטרפו 175 מליון מנויים לרשת. בלילה הבחירות היו לבראון יותר מ- 117,000 חברים בפייסבוק. לקוקלי (מועמדת הדמוקרטים) היו רק 18,000 חברים. כאשר פורסם עדכון בדף של בראון, שערו בנפשכם כמה קליקים של like וכמה תגובות היו – אלפים…תגובות הקהל לא נפלו על אוזניים ערלות, לבראון היו אנשים בשטח שניהלו שיחות אינטראקטיביות עם המגיבים.
אומרים שלא חשוב מה אתה אומר על עצמך, חשוב מה גוגל אומר עליך. ארגונים מתחילים להבין שכדי לנהל את מאגר הידע והמוצרים שלהם, וכדי למשוך ולשמר לקוחות לא מספיק להגיד לשווקים מה הם יודעים על עצמם אלא להקשיב להם. אם לא תקשיבו ללקוחות, למתחרים, לעובדים ומובילי שוק, תצאו מבולבלים. היזהרו, האור בקצה המנהרה הוא אור הרכבת הדוהרת קדימה ללא מעצורים.
עוד באותו נושא:
